החלטה בתיק ת"א 10144-06-11

מונחת בפניי בקשת המבקשת (הנתבעת) לחיוב המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מבוא

מדובר בתביעה על סך כ 1.7 מליון ש"ח שהגיש המשיב כנגד מספר נתבעים:

א. עזבון/יורשי עו"ד משה ענבר ז"ל (להלן: "המנוח") - בעילה הנוגעת לאופן ניהול הליך בוררות בו היה המשיב מעורב;

ב. המבקשת - אשר לטענת המשיב הינה ו/או היתה המבטחת של המנוח לעניין עילת התביעה כנגדו;

ג. לשכת עורכי הדין (להלן: "הלשכה") אשר מינתה את המנוח כבורר בעניינו של המשיב;

בקליפת אגוז, המשיב טוען כי המנוח ניהל את הבוררות בחוסר תום לב ותוך הסתרת עובדות מהותיות כגון הרשעתו של המנוח בפלילים והשעייתו מן הלשכה וכן בפגמים בעצם ניהול הבוררות היורדים לשורשו של עניין.

לעניין הליך הבוררות ופסק הבורר של המנוח, יש לציין כי לאחר הליכים שנוהלו בין הצדדים לאותו הליך בוררות (המשיב, חב' פרח סנטר בנצרת בע"מ וחב' אנגל מרכזי מסחר בע"מ אשר מוזגה לחב' לגנא הולדינגס בע"מ), הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון הובילו להסכם פשרה שנכרת בין אותם צדדים ביום 19.1.10 ובו בוטל פסק הבורר של המנוח והצדדים הצהירו על ויתור על תביעות הדדיות.

בתביעה זו המשיב דורש השבת הסכומים ששילם לבורר בגין ניהול הליך הבוררות וכן לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב הניהול הפגום של הליך הבוררות על ידי המנוח.

ההליכים שהובילו לבקשה זו

הן המבקשת והן הנתבעים 3-5 (יורשי המנוח המייצגים את העזבון) הגישו בקשות נפרדות לסילוק התביעה על הסף, כל נתבע מנימוקיו הוא.

בהחלטה מיום 10.5.12 נדחתה בקשת המבקשת ובהחלטה מיום 28.5.12 נדחתה בקשת הנתבעים 3-5, כאשר בשני המקרים נקבע כי הטענות עליהן נסמכות הבקשות דורשות בירור נוסף ולכן אין בהן בכדי להביא לסילוק התביעה על הסף.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 51919-06-12), אשר נדחה בהחלטת כב' השופט קיסרי מיום 11.7.12, שניתנה ללא מתן תגובה, ובה נקבע כך:

" על אף שטענות המבקשת אינן משוללות יסוד הגעתי למסקנה כי אין די בהן כדי להתערב בהחלטה.... כל טענות המבקשת מוסבות על עניין אחד, והוא הטעויות שלדידה נפלו בהחלטה, אלא שאין בבקשה כל הסבר מדוע מחייב הדבר התערבות כבר עתה. אכן, הותרת ההחלטה על כנה מביאה לתוצאה שלפיה יהיה על המבקשת להמשיך ולנהל את הגנתה בפני התביעה, והדבר אף עלול להיות כרוך בטרדה והוצאות שיהיה עליה לשאת בהם, אלא שלכך יש מן הסתם פתרון במסגרת כללי הדיון ואין די בכך כדי להתערב בהחלטה." (עמ' 2-3 להחלטה).

בעקבות החלטה זו, הגישה המבקשת את הבקשה נשוא הליך זה, בה היא עותרת לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

טענות הצדדים:

הבקשה נסמכת על שני אדנים שבדין :

האחד- סיכויי תביעה אפסיים בניהול ההליך מול המבקשת.

השני - העדר יכולת פרעון של המשיב, אשר תוביל לכך שהמבקשת תיוותר מול שוקת שבורה באם תידחה התביעה ולא תהא לה האפשרות לאכוף כיסוי הוצאותיה בגן כך. לעניין זה, נסמכת המבקשת על טענות המשיב בכתב התביעה בכדי לבסס את הטענה בדבר מצבו הכלכלי.